פרדס יוסף, הקדמה י׳

10 שבט מוסר פתח ↗

ישמח האדם ויגל הרוצה לדעת מהו גיהנם כדי לשמוע ולהכניע לבבו הערל לשוב אל ה' ולזכות לנחול חלקו בגן עדן ובהיות שבפרק דלעיל הזכרתי מענין גן עדן הנני כותב בפרק זה מענייני גיהנם ונקדים קודם דעת המפרשים ז"ל בזה. כתב בספר אבקת רוכל וזה לשונו יש לך לדעת כי גיהנם של מטה בארץ כדוגמת גיהנם של מעלה וכמו שנתעוררו שיש ג"ע למטה בארץ כדוגמת גן עדן של מעלה כמו כן יש גיהנם למטה בארץ הנקרא גיא בן הנום ועל זה נקרא גיהנם לפי הסוד הנוכן למשכלים יודעי חן והוא אש דלקת והענין הזה סוד גדול למוצאי דעה כי האש הגדולה הזאת מוכנת לנפשותם של רשעים להענישם שם והאמנם כי זאת האש נמשכת על דרך אור הבורא יתברך מעם המשכת האש היסודי של מעלה שהיא סוד שמאל הנקרא פחד יצחק. וזהו שעוררו רבותינו ז"ל בפסוק מפחד בלילות אמרו מפחדה של גיהנם הדומה ללילה כי מאותו הפחד נמשך המשכת גיהנם של מעל' וזהו מה שאמרו ז"ל גינם נברא בשני ואמנם כי לאחר שנמשכה משם המכת לגיהנם של מעלה משם נמשכת המשכ' גיהנם של מטה להיות הכל מעם סוד האש כיסודי אשר אמרו שהוא אש יסודי דק פנימי וחזק יותר משאר אשות ועל דקותו ותוקף גבורתו יש בו יכולת לשרוף רוח הנשמות אף על פי שהן דקות שבדקות שמעלה זאת האש גדולה יותר ממקום שיוצאות הנפשות משם וממנו שואף המקום ההוא ועל אותו האש נאמר הנה יום ה' בוער כתנור ע"כ. ובדף כ"ב ע"ב כתב וזה לשונו ואמנם כי הנפשות כלם מהאש יצאו והאש תאכלם לאותם החוטאות ונכנסות בגיהנם של מטה ונידונות שם כדי רשעתם. וראיתי אומר כי דין הנפשו' אינו כך זולתי שנשמות של צדיקים עולות מיד אל המקום אשר וא שם האין בתחילה וניזונות שם מזוהר אספקלריא המאירה ואינן יורדות משם כפי הדעת שאמרנו ונפשות הרשעים רוצות לעלות אל המקום ההוא ומפני שהן חוטאות מעכבות אותן ונוטל אותם גלגל חמה שהוא סובב את כל העול' ורודף אותן ומטלטל אותם בסבוב כל העולם מעלה ומטה ונדחפות עד מלאות להם עונש כדי רשעתם ומביאים ראיה מפסו' ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. ובדף כ"ג ע"ב כתב דעת אחר שיש סוברים ואומרים כי הענין שאמר הכתוב נהר דור נגד ונפק מן קדמוהי שהנפשות העולות להיות צרורות בצרור החיים שנכנסו' באותו נהר של אש שהוא נהר דנור ואין זה נכון כי כבר אמרו רז"ל שנר דנור אינו אלא מזיעת החיות הרי כי איננו גיהנם לפי אותו הרעה. והוא ז"ל כתב כי הדרך המובחר הוא על המשכת שמרי היין מהיין המובחר והיין אינו מובחר כי אם כשהוא שוקט על שמריו וסודו ויאהב יצחק כו' אמנם כל כשתוכל לדעת סוד זה תדע מהו גיהנם של מעלה ותדע ענין חטא אדם הראשון ופתי סוד הנחש הקדמוני שפתה לאדם ולאשתו וזה כי ציד בפיו ואע"פ כי יסוד גיהנם של מעלה הוא סוד הענין שאמרנו מסוד המשכת האש היסודי כפי אשר אמרנו עכ"ל. והרב מנשה בן ישראל בספר נשמת חיים פרק כ"ג ממאמר שני דף פ"ב ע"ב כתב בענייני גיהנם וזה לשונו צריך שתדע בענין הגיהנם שהוא כמו הלוקח כלים ישנים מן הנכרי יש מהם שצריכים שטיפה בלבד ויש מהם שצריכים שטיפה והגעלה ויש מהן שצריכים ליבון וכלי חרס שנשתמשו בו בחמין אין לו תקנה וישבר כך הענין עצמו בעונש הנפשות כי בהיות שהנשמה מלכלכת באמונות הרעות או בפעולות המגונות אם לא עשה תשובה ותכבס בנתר המצות נכתם עונה ועונותיה עושין בה רושם ולא תוכל להטהר מהלכלוך אם לא בגיהנם אבל העונש הזה אינו שוה לכל אדם כי יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים פעם אחת ושתים כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא ואלו הם הצריכי' שטיפה בלבד ואינה מתעכבי' שם בגיהנם אלא עוברים דרך העברה במהירות. והמקובלים גזרו העונש הזה כמעט לכל הקדושי' אשר בארץ המה לצרף הנשמה בגיהנם מכתמי' כמו שקבל מהם יוחני המדקדק גם כן ולכן תמצא שרבי יוחנן בן זכאי בכה קרוב למיתתו ואמר לתלמידיו ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד לג"ע ואחד לגיהנם ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי שח"ו לא היה חושב שלא היה בן עולם הבא ומשים עצמו רשע כי איך יאמר לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי ואם בארזי' נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר אבל פחדו ואימתו היה להכנס דרך שם אפי' בהעברה ויירא שמא יגרום החטא שהקדוש בה מדקדק עם החסידים שנאמר וסביביו נשערה מאד דייקא נמ וקתני ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים ואינו יודע באיזה דרך מוליכין אותי ראה נא איך קרא לשני המקומות האלו דרך ומעבר אשר באמצעות' מגיע הצדיק לבית עולמו ולמחוז חפצו שהוא הגן עדן של מעלה תחת כסא הכבוד אשר משם הנשמה חוצבה. וכן כתוב בספרי ישמור רגליך מגיהנם וזהו רגלי חסידיו ישמור ונרא' מדברי חכמי האמת שהצירוף הוא הוא בנהר דינור שהוא הגיהנ' של מעלה כאשר כתבנו וזהו הדעת אשר דחה אבקת רוכל בקנה רצוץ ויוצאים מזה הכלל רבי עקיבא וחבריו הנהרגים על יחוד קדושה שמו של הקב"ה כדאיתא בזוהר פ' אלה פקודי אינון נשמתין עולאין כגון רבי עקיבא וחברויה באילן לא אתקרבון לאתסחאה לטבול באתר דנכר דינור דהא כל שאר נשמתין אתסחוין תמן והא אוקמוה וכו'. וכל שכן הנהרגים בשביל להציל את ישראל כגון אותן שני אחים שנהרגו בלוד פפוס ולולייאנוס דאמרנין בגמרא דאין למעלה ממחיצתן דודאי אינם צריכים להצרף שם. אולם הנשמות אשר צריכים שטיפה והגעלה ומתעכבים בגיהנם איזה זמן מועט הם מהבינונים והצריכים ליבון הם נשמות הרשעים כאשר הם כבגגד המנוגע אשר גובס ושב הנגע שאין לו תקנה אלא בשריפה. ויש בהם מדרגות כי יש שנידונים שנים עשר חדש משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש. ואחר הימים האלו תשוב הנשמה למקומה זכה ונקיה ועל אלו נאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף. ובעבור זה אמרו בקדושין על ענין כיבוד אב ואם מכבדו בחיים מכבדו במותו ואומר כך אמר אבא מורי הריני כפרת משכבו והני מילי בתוך י"ב חדש לאחר י"ב חדש אומר זכרן לחיי עולם הבא. ויש שנדונים יותר אבל לא בעונש כל כך חזק ככתוב בספר החסדים סימן מ"ו ויש מן הרשעים שמפסדים את נשמתם ולא תספיק אש של גיהנם לצרפם וכן אחר קבלת עונשם יכרתו ויאבדו ועליהם נאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. והמדרגה התחתונה אשר היא בכלי חרס שאין לו תקנה הם הנשמות שנתלכלכו בדעות הרעות כאפיקורסים ומינים ומוסרים והם בעונש תמידיי ועליהם נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה והיו דראון לכל בשר וכו' ועניינים כאלו מהנפש והגוף תמצא בחובת הלבבות שער חשבון הנפש וברבינו יונה ז"ל. ומה שדעתי נוטה בענין עונש הגוף עם הנשמה בגיהנם הוא באופן זה שכשם שהמצוה אשר עושה האדם נעשית גוף כמו שקבלנו מרז"ל ובהשלמת קיום המצות נשלם ונגמר זה הגוף המשוכלל למעלה מסיבת המצוה בהפרד הנשמה מהגוף החומרי הזה עולה ונכנסת ומתלבשת בגוף של מעלה אשר עשה מהמצות שעשה כן מן העבירות שאדם עושה מתפעל ונברא גוף טמא מצד הקליפות ובצאת נפש הרשע מגופו מכניסין אותה באותה גו הטמא כנזכר ונידונים שניהם יחד וזה הגוף הטמא הוא כדמותו כצלמו כגו המושלך בקבר ובהיותם שתיהם מתכונה אחת כדרך התאומים ושמגיע נזק וצער לגוף הטמא מגיע ג"כ נזק וצער לגוף שבקבר כדוגמת התאומים כשחש ראשו של זה חש ג"כ ראש של האחר. וזהו ענין רבי עקיבא שמצא אדם מת טעון קיסין ובורח על ההרים ושאל טיבו והגיד לו שהוא מת וגזרו עליו לכרות עצים הוא בעצמו כדי לשרוף אותו בהם בכל יום זהו כוללות המעשה עיין במקומו באורך כי הנה הגוף הזה אשר מצא רבי עקיבא הוא הגוף הטמא שעשה מהעבירות לדון נפשו בתוכו כמדובר שגוף המת עצמו תמצאנו לעולם שם בקבר וכשדני' לגוף הטמא הנעשה מהעבירות מרגיש ג"כ הגוף שבקבר מסיבת נפש הבהמית שנשארת עמו בקבר כמ"ש חז"ל ואחר השלמת עונשו במשפטי גיהנם מתעכל הגוף הטמא הנעשה מהעבירות והנשמה עולה למעלה וטובלת בנהר דינור ונכנסת בגוף הנעשה מן המצות אם עשה ואם לא עשה מגלגלין בזה העולם כדי שיקיים המצות לעשות גוף קדוש להתלבש בו אחר מותו זהו דעי בענין עונש הנשמה עם הגוף. ובענין מהו גיהנם של מטה הוא מקום גדול מחזיק רבבות וכל מה שמתרבים הרשעים ג"כ גיהנם מתרחב יותר ויש שם כמה מיני מדורות זו קשה מזו לדון שם לכל אחד ואחד כפי העונש הראוי לו והוא למטה בארץ ושי בו ג' פתחים א' בים ואחד במדבר ואחד בישוב וכל אחד נכנס בפתח הראוי לעונש כפי מעשיו משום דיש הפרש וצער לנכנס בפתח זו מבפתח זו והאש הנמצא שם הוא גדול ס' פעמים מהאש של עולם הזה כארז"ל אש של עה"ז הוא אחד מס' מאש של גיהנם. ויש שם גחלים כהרים. וגבעות ונמצא בתוך גיהנם נהרי נחלי זפת וגפרית שנובעים מן התהום ויש שם כמה מיני מזיקים ומחבלים משונים ומכוערים להעניש את הרשעים ונראה שאלו המזיקים ומחבלים המכים אותם הם המזיקים והמחבלים שעשה ברוע מעשיו כארז"ל והעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור א' מלבד הממונים והמחבלים המוכנים שם להעניש לרשעים מיום שנברא גיהנם ונותנים כל מיני מכות משונות באותו גוף יש למי שתולין וחונקים אותו ויש למי שהורגים אותו וחונקים אותו ויש למי שנוקרים את עיניהם ויש מי שתולין אותו בקדקודי ראשיהם הכל כפי כבדות העבירה שעשה. וכמה מן החיים ראו פתח גיהנם שבמדבר מרחוק ואני שמעתי מפי קדוש מדבר החכם השל כמה"ר חיים אלפיסי ז"ל שספרו לו נחוי ימא שיש מקום בשפת הים הגדול אשר שפתו מגיע למדבר חרב ושמה רואים ממרחק בקיעה בארץ יוצא מתוכה להבו' אש עד לב השמים והספינ' מתרחקת הרבה כדי שלא יתהתך הזפת מחמימות האש ושהוא ז"ל הלך בספינה בים הגדול ובלילה ראו להבות אש יוצאים מוך הים והלהב היה משבר הרים ומפרק סלעים בתוך הים והספינות העוברות בים זה יודעי' ומכירין המקום ומתרחקים הרבה משם וספרו לו אנשי הספינה שזה המקום הוא פתח גיהנם שבים והאש הזה אינו נראה ואני ראיתי בספר א' שיש מקום בעולם והוא מדבר שמם שההולכים שם שומעים קול צעקה וצווחה במקום אחד שבמדבר זה יוצאה מתוך הארץ ובפרט אם נוטים האזן סמוך לארץ מתחזקת הקולות כדומיית קולות המכין אותם וצועקים מתום צערם ואומרים ההולכים שם ששם תחתיו גיהנם שבארץ ומלך א' רצה לידע סבת הצעקה הנשמעת במקום הזה מהו וצוה לחפור חפירות עמוקות מאד ולא מצרו דבר אך הצעקה היתה נשמעת לעולם ע"כ. ודברים אלו לא כתבתי ח"ו להחזיק ידי רבותינו ז"ל שאומרים שיש פתח לגיהנם בים ובמדבר כי דבריהם הם אמתיים מעצמם ואינן צריכין חיזוק כי כלם ברוח הקודש נאמרו אלא הבאתי אותם כדי להלהיב ולהכחיד הלבבות הנרדמות מלכלוך עונותיהם הרי לך ענין גיהנם של מטה. וגיהנם של מעלה הוא נהר דינור כסברת המקובלי' ז"ל ונ"ל עוד שהמדור שיש לכל אחד גדול מחבירו זהו גיהנם של מעל' עם אותו הצער והביוש והכלימה שמקבל בהיו' לחבירו למעלה ממנו במקום ובמעלה ביתר שאת ויתר עז וכארז"ל כל אחד נכוה מחופתו של שחבירו וכו' ומקבל בושה מזה ועוד אמרו ועשן בחופה למה אלא לכל מי שעיניו צרות בת"ח בעה"ז וכו' הרי מקבל עונש בג"ע עצמו והעונש הזה הוא אחר שקבל בגיהנם עונש על איזה עבירות שבידו וא"ת למה לא קבל בגיהנם גם העון שהיה עינו צרה בת"ח כשם שקבל עונש שאר עבירות וממתינים לו לעונשו בתוך ג"ע התשובה כל מדותיו יתברך מדה כנגד מדה וכשם שבעה"ז היה רואה לת"ח בצערם ועינו צר ולא היה מרחם עליהם גם הוא יראה בעיניו מעלת הת"ח ות"ח יראו בצערם ואין מרחם כאשר עשה כן יעשה לו. וכשם שיש גיהנם למטה כך יש ג"ע למטה כאן בארץ במקום מוצנע בעולם ובו כל מיני אילנות טובות אשר עין לא ראתה והן מוצאים פרח ויצץ ציץ וכל מיני מגדים מופלאי' בריחם ובצביונם כעובד' דרבה בר אבוה בבא מציע' פ"ט שהולכיו אליהו בחומות ג"ע ופשט טליתו ולקח מעלי האילנות וכשיצא לילך שמע בת קול אומר מי אכל עולמו כזה וניער טליתו אפי' הכי נשאר הריח דבוק בגלימא זביניה בתליסר אלפי דינרי פלגנהו לחתנוותיה ע"כ גם בעובדא דר' יהושע ב"ל שהוליכו המלאך המות בג"ע בגוף ובנפש והוא בג"ע של מטה הרי ג"ע כאן בארץ במיני אילנות בפועל מופלאים בריחם כמדובר ושם מתעדנין הנשמות והנכנסים בגופם חיים כרבי יהושע וחבריו מרוחניו' הריחו' אמנם לא מאכילה ושתיה כשם שמת עדנין החיים שהאכילה ושתיה שם ע"ד ויאכלו וישתו כשראו את אלהי ישראל שהראיה נחשב להם כאלו אכלו ושתו אמנם ניזונין מהריחות ומיני התענוגים הרוחניים אשר שכל המלובש בגוף אינו יכול לשערו גם יש לנשמות הצדיקים בחינת אכילה ברוחניו' כרז"ל למה נקראו שחקים ששוחקים מן לצדיקים וכו' ובודאי שאינו דרך אכילה ממש אלא הוא אופן אשר אין שכל בני אדם יכול להבינו. והאמנם שנוכל ליישב אכילת המן הזה בגן עדן היא השגות עליונות כמו להכיר באחדותו יתברך ולהבין בסודי תורתו מעין מה שפעל לאוכלי המן במדבר כדפירש מוהר"י אדרבי ז"ל במאמר עם המן היה יורד אבנים טובות ומרגליו' וגדולי ישראל מלקטי' אותם דקשה למה דווקא גדולי ישראל ולא שאר העם כיון שלכלם היה יורד וכלם לוקטים מן אלא הכוונה לומר שהקב"ה יהיב חכמתא לחכמין ועל ידי המן היו מזדככין והיו משיגים סודי רזי התורה וזהו דווקא החכמי' והגדולים כיון שכבר היה בהם חכמה וזהו דקאמר שהגדולים מלקטין אותם אבנים טובו' שהם לסודי התורה וזה לא שייך בשאר העם שאינן חכמים שהקב"ה אינו נותן חכמה כי אם למי שיש לו חכמה כמדובר ועיין שם הענין יותר באורך גם אומרו כאן שוחקים מן לצדיקים רמז להשגה האחדות הקדוש והכנת הסודות שעתיד הקב"ה לגלות להם כנודע מרז"ל. תענוגי הריחות שהנשמה נהנה מהם כדרז"ל על פסוק כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהגוף אינו נהנה והנשמה נהנה הוי אומ' זה הריח יש להם בגן עדן שמתעדנים מהריחות המשובחות ועובדא דרבי אבהו ורבי אלעזר בן פדת יוכיח שהראו להם שלשה עשר נהרי אפרסמונא דכיא שהוא ריח טוב שעתידים להתעדן בהן הרי שנהנות מהריח. ויש מעלה אחרת גדולה מזו והוא תכלית העונג והיינו כשנשלם זמן ישיבה הנשמה כאן בגן עדן של מטה ועולה לגן עדן של מעלה ונכנס בצרור החיים לראות פני מלך חיים אין תענוג יותר גדול מזה. ואופן קבול השכר על כל מצוה ומצוה ראיתי בספר אחד דכך הוא אעפ"י שהנשמה בגן עדן במדות הראוי לו בעבור איז מצוה שעשה כשבאים לתת לה שכר על מצוה אחרת לתת לה מדור יותר עליון מדקדקים אם קיים אותה כתקנה מעלין לה ואם לא מוצאין אותה החוצא שתקבל עונש כפי מה שגוזרי' בבית דין הצדק ואחר שתקבל עונשה מעלין לה לאותו מדור העליון יותר ובדרך זה בכל מצוה ומצוה וכל זה בגן עדן של מטה אמנם כשהנשמה עולה בגן עדן של מעלה אז כבר נתבררה ונצרפ' בכל מצוה ומצוה בג"ע של מטה וזכתה למדור היותר עיון ועולה למעלה בצרור החיים ואינה צריכה עוד צירוף אלא עולה שם ממדרגה למדרגה להתעדן בכלם בלי שום בדיקה כשם שהיו בודקים כשהיתה בג"ע של מטה כדפרשית זה דעתו בעניני ג"ע וגיהנם כפי מה שראיתי והבנתי בדברי רז"ל ומפיה ספרי' ודע שכללתי באלו הדברים ענינים הרבה ולא פרשתים באורך מיראת האריכות למען לא יקוץ הקורא כי כוונתי בחיבור זה שיהיה מובן לכל קורא בו ולא יקוץ בדברי ויקבל מוסר מסבת היות קורא בפי' ענין ג"ע וגיהנם וקצת מפה שיש בתענוגי ג"ע ועונש גיהנם והיות כונת זו אכתוב פה פיסקא אחת קטנה ממה שכתב הרב החסיד ז"ל מעונש גיהנם למען יחרד ויפחד הקורא בו ולפחות יהרהר תשובה בלבו ומחשבה טובה הקב"ה מגרסה כמעשה. כתב במס' גיהנם פרק ב' דף מ"ז ע"א משם רז"ל וז"ל אמר רבי יהושע בן לוי פעם אחת היית מהלך בדרך ומצאנו אליהו הנביא ז"ל אמר לי רצונך תעמדני על פתח גיהנם אמרתי הין ראיתי בני אדם שתלוים בידיהם ובני אדם ברגליהם והראני נשים שתלויות בדדיהן והראני בני אדם שמאכלין אותם בשרם ובני אדם שמאכילים אותם גחלי רתמים ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם אמר לי אלו שכתוב עליהם ותולעתם לא תמות. והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק והיו מאכילים אותם בעל כרחם דשיניהם נשברות והקב"ה אומר להם רשעים כשאכלתם הגזל היה מתוק בפיכם ועתה אין בכם כח לאכול לקיים מה שנאמר שיני רשעים שברת. והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש כרועה זה שרועה צאנו מהר להר ועליהם הכתוב אומר כלאן לשאול שתו מות ירעם. אמר רבי יצחק כל מלאך ומלאך מוכן ליפרע עונש עבירה שעשה זה בא ודן אותו והולך לו וכן השני וכן השלישי וכן כולם עד שמשלימין לכל העבירות שיש בידו עד כאן לשונו. והחסיד בעל קצור לוחות הברית כתב בדף י"ח עמוד ב' מן הברייתא דמעשה בראשית וזה לשונו אש של גיהנם חזק הוא אחד מעשים מן האש שבשערי צלמות וכל מדורא ומדורא האש חזק יותר ששים מחבירו עד שבשאול חציו אש וחציו ברד. והרשעים שבתוכו כשיוצאים מתוך האש לוחץ אותם ברד וכשיוצאים מן הברד לוחץ אותם האש ודולקן. גרסינן התם שבעה מיני גיהנם ברא הקדוש ברוך הוא וכל גיהנם וגיהנם יש בו שבעה מדורין וכל מדור ומדור יש בו שבעה מדורות של אש ושבעה נהרות של ברד וכל אחד ואחד רוחבו אלף אמה ועומקן אלף אמה וארכו שלש מאות אמה וכל אחד ואחד מושכין ויוצאין זה אחר זה וכל רשע ורשע עוברים בהם ונשרפים בהם ומלאכי חבלה הממונים עליהם חוזרים ומחיים אותם ומעמידים על רגליהם ומודיעים להם כל מעשיהם שהם רעים וכל מעשיהם ודרכיהם שהם מקולקלין ואומרים להם אף עכשיו עברו לפנינו בנהר ברד ובנהרי אש ובנהר הלפידים ובנהרי שלג על שעברתם על דברי תורה ומצות שניתן לכם בר סיני ואתם לא יראתם מאש של גיהנם מן דינא של אבדון בואו ותנו חשבון על מעשיכם. ולא עוד אלא שבכל מדור ומדור יש בו שבעה אלפים סדקים וכל סדק וסדק יש בו שבעה אלפים עקרבים וכל עקרב ועקרב יש בו שלש מאות חוליות וכל חוליא וחוליא יש בו שבעה אלפים כדים מרים תלוים בו ויוצאים ממנה שבעה נהרות של סם המות ואדם הנוגע בו מיד נבקע וכל אבר ואבר שלו מיד נופל וכריסו נבקעת ונופלת על פניו וכמה מלאכי חבלה עומדים ונוטלים כל אבר ומחיי' אותם ומעמידים על רגליהם ונפרעין מהם עד כאן לשונו. ואתה בן אדם רואה נתתיך בעונשי גיהנם ובתענוגי גן עדן והנה הנם לפנים שני דרכים דרך המות ודרך החיים בחרת בחיים למען תחיה וירשה חלקך ונחלתך בגן אלהים שהבחירה בידך נתונה לבחור את הדרך ישכון אור כי לא גזרו עליך צדיק ורשע כאשר אמרו חכמינו ז"ל בפרשת תזריע אשה כי תזריע וילדה זכר דבשעת הטיפה המלאך הוליכה לפני המקום וגוזר עליה חכם או טיפש עני או עשיר גבור או חלש אבל צדיק ורשע לא קאמר ונראה דזהו ענין הסמיכות כתיב לעיל להבדיל בין הטהור ובין הטמא וסמך אשה כי תזריע וגומר ירצה היות הבחירה ביד כל אדם להיות טהור או טמא כלומר צדיק או רשע בעבור דאשה כי תזריע מוליכין את הטיפה לפני הקב"ה ועל הכל גוזר אבל לא על צדיק ורשע ולכן ברשותו של אגדם להיות צדיק טהור או טמא ולהלך ברגליו וליכנס בתוך משפטי גיהנם או להלוך וליכנס בגן עדן מקדם לעלות בצרור החיים.

1 ועי' בס' דבש לפי להאזולאי ז"ל ערך חידש, שהאחרונים יכולים לחדש אף שלא חידשו הראשונים, כי עדיין לא הגיע זמן החידוש ההוא, ובפ' אמור כ' להזהיר גדולים על הקטנים, שלא יתגאו הגדולים לשמוע מפי הקטנים, ואין אדם יכול לחדש דבר שחבירו מזומן לחדשו ע"ש, ובראשית חכמה בשער הקדושה פרק ד' כתב, כמו שצריך לפרות ולרבות במין הגשמי כן צריך לפו"ר ברוחניי ולא יהיה שכלו עקר שאינו מוצא פירות, וכמ"ש מוסיף יסיף והוא כעץ יבש שאין בו תועלת רק לאור כו' וע"ע בס' דרך פקודיך מ"ע א' אות כ"ו ע"ש, וע"ע בשבט מוסר פכ"ו שכ' ג"כ כן דחייב בפו"ר בתורה וז"ש ישרצו המים ואין מים אלא תורה, ויהיה עטרה לראשו, ואם אינו כותב יהי' לו בושה, ועי' שם בפכ"ב דעתיד ליתן דין וחשבון על זה מה שאינו כותב חידושיו, וכמו שכותב בפנקס כל הסחורות, וזה"פ כל השוכח דבר א' ממשנתו מתחייב בנפשו באבות פ"ג מ"ח, ודייק ממשנתו מה שחידש, וכיצד לא ישכח שיכתב בספר, וכמו אבנים קטנים בבנין גורמים בקיום הגדולים כן אין לבזות אף חידוש קטן עכ"ל בקיצור, ועי' זה"ק ויחי ר"מ ע"ב שגדולי ישראל הי' מרכיבין לינוקי על כתפיהם לשמוע ד"ת ממנו, וע"ע בקב הישר פ"ב:

10 ספר הזהר פתח ↗

אֲזְלוּ כְּחֲדָא תְּלַת יוֹמִין, עַד דְּמָטוּ לְטוּרְסָא דְקִירָא דְּאִמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּחָמַאת לוֹן אַתְקָנִית בֵּיתָא, וְיַתְבוּ תַּמָּן תְּלַת יוֹמִין אָחֳרָנִין. בֵּרְכוּהוּ, וְאֲזְלוּ, וְסִדְּרוּ מִלִּין קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, וַדַּאי יְרוּתַת אוֹרַיְיתָא אַחְסִין, וְאִלְמָלֵא זְכוּתָא דַאֲבָהָן יִתְעַנַּשׁ מִלְּעֵילָא, אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִינוּן דְּאָזְלִין בָּתַר אוֹרַיְיתָא, אַחְסִינוּ לָהּ אִינוּן וּבְנַיְיהוּ לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ישעיהו נ״ט:כ״א וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וגו'. זְבוּלוּן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכּוֹן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ וְגו'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, תהילים מ״ה:ד׳ חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ. וְכִי דָּא הוֹד וְהָדָר, לְמֵיזַן זַיְינָא, וּלְאִזְדַּרְזָא בְּהַאי. מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַגַּח קְרָבָא בְּאוֹרַיְיתָא, וְזַרִיז גַּרְמֵיהּ בָּהּ, דָּא הוּא שְׁבָחָא דמאריה, דָּא הוּא הוֹד וְהָדָר, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ חֲגוֹר חַרְבְּךָ. אֶלָּא, וַדַאי עִקְּרָא דְמִלָּה, אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא. יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְרָשִׁים לֵיהּ בִּבְנִי נָשָׁא, בְּגִין דְּיִנְטְרוּן לֵיהּ, וְלָא יִפְגְּמוּן לֵיהּ בִּפְגִימוּ לְהַאי רְשִׁימָא דְמַלְכָּא. וּמַאן דְּפָגִים לֵיהּ, הָא קָאִים לְקֳבְלֵיהּ ויקרא כ״ו:כ״ה חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית, לְנַקְמָא נוּקְמָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, דְּאִתְרְשִׁים בֵּיהּ, וְהוּא פָּגִים לֵיהּ. וּמַאן דְּבָעֵי לְנַטְרָא הַאי אֲתַר, יִזְדַּרֵז וִיתַקֵּן גַּרְמֵיהּ, וִישַׁוֵּי לְקֳבְלֵיהּ, בְּשַׁעְתָּא דְּיִצְרָא בִישָׁא יִתְקַף עֲלוֹי, לְהַאי חֶרֶב דְּקָיְימָא עַל יָרֵךְ, לְאִתְפָּרְעָא מִמַּאן דְּפָגִים הַאי אֲתַר. וּכְדֵין, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר, גִּבּוֹר אִיהוּ, גִּבּוֹר אִתְקְרֵי. וְעַל דָּא הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ. דָּבָר אַחֵר, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר. מַאן דְּנָפִיק בְּאָרְחָא, יְתַקֵּן גַּרְמֵיהּ בִּצְלוֹתָא דְמָארֵיהּ, וְיִזְדַּרֵז בְּהַאי מ"ט ע"ב צֶדֶק, חֶרֶב עִלָּאָה, בִּצְלוֹתָא וּבָעוּתִין עַד לָא יִפּוּק לְאָרְחָא. כְּדִכְתִיב, תהילים פ״ה:י״ד צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. תָּא חֲזֵי, זְבוּלוּן נָפִיק תְּדִירָא לִשְׁבִילִין וְאָרְחִין, וְאַגַּח קְרָבִין, וְאִזְדַּרֵז בְּהַאי חֶרֶב עִלָּאָה, בִּצְלוֹתָא וּבָעוּתִין, עַד לָא נָפִיק בְּאָרְחָא, וּכְדֵין נָצַח עַמִּין, וְאִתְתַּקַּף עֲלַיְיהוּ. וְאִי תֵימָא יְהוּדָה, הָא אִתְתַּקַּן בְּהַאי, לְאַגָּחָא קְרָבִין, וְתִקּוּנִין, בְּהַאי חֶרְב, אַמַּאי זְבוּלוּן. אֶלָּא. תָּא חֲזֵי, הַנֵּי תְּרֵיסַר שִׁבְטִין, כֻּלְּהוּ תִּקּוּנָא דְמַטְרוֹנִיתָא הֲווּ. תְּרֵין תִּקּוּנִין דְּנוּקְבֵי אָמַר שְׁלֹמה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, חַד לְרַעֲיָא עִלָּאָה יוֹבֵלָא, וְחַד לְכַלָּה, שְׁנַת הַשְּׁמִיטָה. חַד תִּקּוּנָא לְעֵילָא, וְחַד תִּקּוּנָא לְתַתָּא. עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית, הָכִי הוּא נָמֵי, בְּהַנֵּי תְּרֵי אַתְרֵי, חַד עוֹבָדָא לְעֵילָא, וְחַד עוֹבָדָא לְתַתָּא, וְעַל דָּא פְּתִיחָא דְאוֹרַיְיתָא בְּב'. עוֹבָדָא דִּלְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, דָּא עֲבַד עַלְמָא עִלָּאָה, וְדָא עֲבַד עַלְמָא תַּתָּאָה. כְּגַוְונָא דָא. תְּרֵין תִּקּוּנִין דְּנוּקְבֵי קָאֲמַר שְׁלֹמֹה, חַד לְעֵילָא, וְחַד לְתַתָּא. חַד לְעֵילָא, בְּתִקּוּנָא עִלָּאָה דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. חַד לְתַתָּא, בְּתִקּוּנָא תַּתָּאָה כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא. תָּא חֲזֵי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּיַעֲקֹב קַדִּישָׁא, דְּזָכָה לְהַאי. וְהָא אִתְּמָר, מִיּוֹמָא דְאִתְבְּרֵי עַלְמָא, לָא אִשְׁתַּכַּח עַרְסָא שְׁלֵימָתָא כְּעַרְסֵיהּ דְּיַעֲקֹב. וּבְשַׁעְתָּא דְבָעָא לְאִסְתַּלָּקָא מֵעַלְמָא, כְּדֵין הֲוָה שְׁלִים, בְּכָל רל"א ע"ב סִטְרוֹי. אַבְרָהָם מִימִינֵיהּ, יִצְחָק מִשְׂמָאלֵיהּ, הוּא בְּאֶמְצָעִיתָא, שְׁכִינְתָּא קַמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא יַעֲקֹב הַאי, קָרָא לִבְנוֹי, וְאָמַר לוֹן הֵאָסְפוּ, בְּגִין דְּיִשְׁתַּכַּח תִּקּוּנָא דִלְעֵילָא וְתַתָּא. תָּא חֲזֵי, רָזָא דְמִלָּה, תְּרֵין תִּקּוּנִין אִשְׁתַּכָּחוּ תַּמָּן, חַד עִלָּאָה, וְחַד תַּתָּאָה, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא שְׁלִים כְּדְקָא יְאוּת. תִּקּוּנָא עִלָּאָה, תִּקּוּנָא סָתִים וְגַלְיָא, דְּהָא תִּקּוּנָא דְיוֹבֵלָא אִיהוּ, הַהוּא דְּאָמַר שְׁלֹמֹה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים כִּדְקָאֲמָרָן, רֵישָׁא סָתִים הֲוָה דְּלָא אִתְגַּלְּיָיא הָכָא, וְלָא יָאוֹת לְאִתְגַּלְּיָיא. דְּרוֹעִין וְגוּפָא אִתְגַּלְּיָין, וְהָא יְדִיעִין. שׁוֹקִין סְתִימוּ וְלָא אִתְגַלְּיָין. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דִּנְבוּאָה לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. וְתִקּוּנָא דָא סָתִים וְגַלְיָיא. תִּקּוּנָא אָחֳרָא תַּתָּאָה, תִּקּוּנָא דְּכַלָּה דְּקָאֲמַר שְׁלֹמֹה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, הַאי תִּקּוּנָא דְּאִתְגַּלְּיָיא יַתִּיר, וְתִקּוּנָא דָא בִּתְרֵיסַר שִׁבְטִין דְּאִינוּן תְּחוֹתָהּ, וְתִקּוּנָא דְגוּפָא דִילָהּ.

פרדס יוסף Genesis 1:1 »